<h1>הגהות שערי דורא סימן ע"ט</h1>
<h2>דף לה.</h2>
ואין לאסור הנסיובא (ד"ב ד"ל פי' של גוים) מטעם פי' רש"י שאוסר קיבת הגוי שמולחין אותה בעור הקיבה שאין חושב אותה כפירשא בעלמא אלא כבשר בחלב גמור (פי' וא"כ נימא קיבה מעורב בנסיובא) א)מ"מ בטל הוא בששים. וכש"כ לפיר"ת דאמר דקיבה פירשא בעלמא הוא. ואגב גררא אכתוב דין קיבה (פירש"י פשוט הוא) ומיהו ר"ת ור"ח גורסין בפכה"ב (דף קט"ז) והלכתא אין מעמידין בעור הקיבה אלא בקיבה עצמה ובקיבה שחיטת נכרי (שם בתוס') ובכשרה שינקה מטריפה וכש"כ בטריפה (ד"ל מטריפה) שינקה מכשירה מ"ט דחלב המכונס בעור הקיבה פירשא בעלמא הוא. ומפרש ר"ת המשנה דאסרה קיבת כשרה שינקה מטריפה היינו הצלול שזהו כחלב ממש אך הברייתא דשרי להעמיד בקיבת כשרה שינקה מן הטריפה היינו הקרוש וזה מה שאמר חלב המכונס בעור הקיבה פירשא בעלמא הוא והא דאין אנו חוששין שמא ינקה מן (הטמאה) (ס"א טריפה) (כשהוא צלול) דקיי"ל כשמואל דלא חייש ופסק רבינו ברוך שאם לקח מן הקיבה של נכרי בחניות (פי' מן המקולין דנכרים) מן הבהמה שהרג הנכרי והעמיד ישראל בה גבינה מותרת, דחלב לאו מגופיה קאתי אלא מאחרות שינקה מהן אך אין נכון לעשות כן לכתחלה משום הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, (ד"ב וכן בסמ"ג) (ד"ל וכן בסמ"ק). [שערי דורא הלכ' גבינה וחמאה וחלב של גוים סימן ע"ט]. א)0ועיסה שנתחמצה משאור האיסור ונפל מאותה עיסה לעיסה אחרת אין מחמירין באיסור אלא לפי חשבון, ולא אמרי' שהעיסה כולה אסורה. והיה לנו לשער כנגד כל העיסה שנפלה לתוך עיסה האחרת, די"ל כיון שהחמיצות אינו נ"ט מחמת בליעתה של איסור ולא מחמת התערובות אלא מחמת ריח חוזק השאור אין כאן חענ"נ ותהא אוסרת כל העיסה כאלו היה כולה מאיסור השאור מא"ז סי' תנ"ח הגהות אשר"י סוף פגה"נ (בסוגי' שיטת רבינו אפרים והחולקים עליו אי אמרי' חענ"נ) אין זה מחמת נתינת טעם אלא מחמת חזקו וכחו של שאור כו' וה"ה גבי העמדה יראה דיש לסמוך על סברא זו דגם התוס' פגה"נ ופכ"ה ס"ל הכי וכן מוכח נמי מהני גאונים המתירי' בית החרוסת בהגעלה, וכ' במרדכי פכ"ש שגאון אחד הראה מעשה לעינים שלא הועילה הגעלה לאגן שהעמידו בו חלב, ומסתמא דאינך גאונים לא פליגי על מעשה הנראה לעינים, (ד"ל אלא מתרצין שמחמת חוזקו וכחו מעמיד החלב, ולעולם הטעם [נ]פלט בהגעלה מהרא"י ז"ל. וד"ב ליתא).
